ברור שכן, אין חשש מבילבול בין השיטות. הגעתם למקום הנכון, אתם ביידים טובות, אסי רוז פיתח את השיטות במשך 15 שנה כדי להגיע לכל האוכלוסיות דוברי עברית בכל גיל ובכל מקום בעולם. השיטות מהפכניות והם מקפיצים את התלמיד כמה רמות מעל כל לימוד סטנדרטי קלאסי / אקדמי / מיושן בסגנון של ״לחץ/מבחנים/ציונים/קונצרטים/אודישנים״ בזמן קצר מאד. הלימוד מותאם לתלמיד המודרני שרוצה ללמוד מה שהוא אוהב, לבחור מה מעניין ומה לא, להחליף לכלי נגינה אחר או להשאר בכלי הנוכחי. כמובן שהלימוד מותאם להמשך המסע בעולם הידוע של אקדמיה, מורים מקצועים או אוניבריסטה.

יש הבדל עצום בין להושיב ילד בכיתה ללמוד מתמטיקה לבין להושיב ילד בטבע ללמוד להדליק מדורה. תחשבו על זה ככה. שיטות אסי רוז מבוססות על טכניקות מסורתיות אשר מעבירות ידע בצורה שונה כמו פעם מאב לבן. למרות שמדובר במוזיקה מודרנית של יצירות ארופאיות, עדיין חשוב לדעת איפה לשים את הדגש ואת הפוקוס ומה המטרה הרחוקה. בתקופה המודרנית כמות הפרישה מחוגי המוזיקה היא עוצמתית באותה מידה שפחות ופחות בנות ממשיכות ללמוד בלט ועוברות ללמוד מודרני או היפ הופ. התלמיד המודרני אוהב לבחור את כלי הנגינה שלו, ולהחליף כלי נגינה או ללמוד כלי נוסף רק בשביל הגיוון, באותה מידה אוהבים לבחור מה בא לנו לנגן ולא להתקע רק בקלאסי עם ספרים שעושים שחור בעיניים. בא לנו גם לשיר, אולי להלחין, אולי להיות מעבדים או מפיקים מוזיקלים, בא לנו להתחבר לעולם הצלילים, לדעת לנגן לפי שמיעה, להצליח לאלתר, לייצר מוזיקה ממקום של חופש ולא ממקום של פחד לנסות. להרחיב אופקים ופחות להתפשר במה שהמורה אמר שצריך ללמוד. הסקרנות המוזיקלית חשובה. היצירתיות, האומנות, כל זה בא ממקום של חופש, של חיבור לעולם הצלילים מתוך בחירה, מתוך אהבה, מתוך רצון לחקור, כמו הרצון לשחק מה שאוהבים, שיטות אסי רוז מפתחות את הסקרנות ואת הרצון לנגן מתוך אהבה ויצירה ועל הדרך נותנת את הכילים הנחוצים לכל תלמיד להפוך למוזיקאי אמיתי שהוא גם קומפוזר וגם וירטואוז. חבל ללמוד המון שנים כדי לקרוא תווים משעממים כמו תוכי, זה יכול להתאים למשפחה מסויימת מרוסיה, אבל זה כבר מיושן, ורוב התלמידים של היום לא עומדים בעומס הריגשי הזה, הם פורשים וחבל כי הם עלולים לאבד את הטעם ואת הרצון לנסות לנגן בעתיד. אנחנו לא מעוניינים לייצר דיכוי / משמעת / חיילים מוזיקלים – מי שבוחר להיות אקדמאי יוכל לעשות זאת בהמשך, אבל בשלבים הראשונים תנו לעצמכם פשוט להנות ולהרחיב אופקים.

למצוא את המורה המתאים זה מאד קשה

כמו פעם? תלוי איפה. 

בהסתכלות אנטרופולוגית אצל השבטים הקדומים אפשר להבחין שכל בני השבט מנגנים גם על תוף, גם על חליל, גם על נבל, גם שרים, גם רוקדים וכו. ממש כמו שאנחנו גם משחקים טניס וגם שוחים בבריכה, גם נוהגים על רכב וגם נוסעים על אופניים. אל תיתנו לערכים האקדמאים לבלבל אתכם, אנחנו לא מכונות אשר אמורות להיות מתוכנתות כדי להיות הכי טובים רק במשהו אחד בלבד כדי שיהיה לנו יעוד חברתי כל שהוא: להתברג בתזמורת החצוצרות של המלכה או משהו. אנחנו יצורים חופשיים שאמורים להתנסות בכמה שיותר חוויות ללא הגבלה, והכל לפי בחירה. אפשר לעזור כלי ולעבור לכלי אחר וכעבור כמה שנים טובות אולי נחליט לעזוב כלי מסויים וחזור לכלי שפעם ניגנו. הרצון שלנו והאהבה שלנו למוזיקה משתנה במהלך הגדילה של החיים.

האם זה מבלבל? האם זה מבלבל ללמוד גם תנ׳ך וגם הסטוריה? זה חצוצרה וזה פסנתר. יש גיטרה ויש יוקוללי. יש חליל ויש תוף, איך אפשר להתבלבל? אפשר רק ללמוד עוד ממה שכיף לנו כל עוד כיף לנו להתנסות בזה.